כשמדברים על הפרעת אישיות, רבים חושבים על אבחנה פסיכיאטרית יבשה. בפועל, ברוב המקרים אנו פוגשים את הדפוסים הללו דווקא דרך הקושי הזוגי או הבין־אישי. פעמים רבות לא מגיעים לטיפול בגלל "הפרעת אישיות", אלא בגלל משבר בזוגיות, קונפליקט חוזר, או תחושת תקיעות רגשית. לכן חשוב להבין את הדפוסים הללו – לא כדי לתייג, אלא כדי להבין טוב יותר את מה שקורה בתוך מערכות יחסים.
מהי הפרעת אישיות?
הפרעת אישיות. הלוקים בה בדרך כלל סובלים ממנה, למרות שאינם מודעים למקור סבלם. הבעיה גדולה יותר כאשר אנשים בסביבתם נפגעים מחמתם, לעיתים אף שלא ממקום רע.
הקושי המרכזי בהפרעת אישיות הוא התחושה ש"הכול אצלי בסדר". האדם מסתובב בתחושה שהרבה דברים בחייו נהרסים – קשרים, הצלחות, רגשות – והוא תולה את האשמה בסביבה שלו. הוא בטוח בזה במאה אחוז, לא פחות.
צריך להבין: לא מדובר באנשים שקמים בבוקר וחושבים "איך אני הולך להרוס לאחרים או לעצמי את החיים" (למעט מקרים של הפרעת אישיות אנטי-חברתית, שעליה נרחיב בנפרד). ממש לא. גם אלה שפוגעים בסביבה, לרוב אינם מגיעים ממקום כזה, אלא ממקום של מגננה. החיים הובילו אותם לתפיסות עולם שמייצרות את הקשיים.
זה נכון, שאם אדם אינו מגיע לעזור לעצמו, והוא מזיק לעצמו ולסביבה, קשה יותר לחוש אמפתיה כלפיו. אך כשיושבים בטיפול מול אדם כזה, ומבינים את תחושותיו – אי אפשר שלא לחוש הזדהות עם הרגשות, אף כאשר ברור שהם מגיעים ממקום שגוי, ושהוא מזיק בגללם לסביבה.
הלוואי שמי שיקרא את סדרת המאמרים על הפרעות אישיות יזהה שאולי יש אצלו משהו מהמדובר – ויפנה לטיפול.
האדם לא אשם בכך שהתפתח אצלו דפוס אישיותי כזה – אך יש לו אחריות לתקן.
חשוב להעלות את הנושא למודעות.
להכיר את המציאות הזו – גם כדי להיזהר כשצריך:
- בחור או בחורה שעלולים לבנות חיים עם אדם בעל הפרעת אישיות שאינה מטופלת
- מקביל בעבודה שעלול לפגוע במעמד או בקידום
- מנהל שעלול להעסיק עובד עם דפוסים קיצוניים שפוגעים במסגרת
- וכמובן – מטפלים לסוגיהם
היכרות עם דפוסי אישיות אינה נועדה לתייג – אלא להבין, ולהחליט נכון.
הייתי פותח עם הסיפור על אותו אדם שנסע בכביש 1.
אשתו מתקשרת בלחץ:
"אתה על כביש 1? תיזהר, הודיעו בחדשות שיש משוגע שנוסע נגד כיוון התנועה!"
"רק משוגע אחד?! כולם פה משוגעים, נוסעים לכיוון הנגדי!"…
הסיפור הזה מבטא היטב את האתגר הטיפולי בהפרעת אישיות. האדם בטוח שהוא הנורמלי – וכולם טועים. וגם אני, אם לא אפגין הבנה מוחלטת – בכללם.
כשמצליחים לעזור במקרים כאלה – הסיפוק אדיר.
מהי הפרעת אישיות לפי ה-DSM?
לכל אדם יש דפוס אישיות מסוים.
אצל חלק מהאנשים, תכונות מסוימות מועצמות במידה כזו שהן פוגעות ביכולת לנהל חיים תקינים – רגשית ו/או חברתית.
על פי ה-DSM (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), הפרעת אישיות מוגדרת כדפוס קבוע של:
- מחשבות
- רגשות
- התנהגויות
- מניעים ("מצבים פנימיים")
שהחלו בשלב מוקדם בחיים, מופיעים בעקביות במסגרות שונות (עבודה, זוגיות, חברה), וגורמים לפגיעה משמעותית בתפקוד או במצב הרגשי.
הדפוס חייב להופיע לפחות בשניים מארבעה תחומים:
- פרשנות חוויות – כיצד האדם מפרש את המציאות והיחסים סביבו
- רגשות
- תפקוד במערכות יחסים
- ניהול דחפים
הגדרת הפרעת אישיות לפי ה-ICD-10
ה-ICD-10 (ספר הסיווג הבין-לאומי למחלות של ארגון הבריאות העולמי) מגדיר הפרעת אישיות כ:
"שיבוש חמור במבנה האישיותי ובנטיות ההתנהגותיות של הפרט, שבדרך כלל מערב כמה תחומים של האישיות, וכמעט תמיד מתקשר לליקוי ניכר בפן האישי והחברתי".
כלומר – דפוסים דיסהרמוניים בולטים, המופיעים במספר תחומי חיים.
אילו הפרעות אישיות קיימות?
ב-DSM מוגדרות עשר הפרעות אישיות (במאמרים הבאים נרחיב על חלקן, ובהן גם הפרעת אישיות נרקיסיסטית):
- פרנואידית
- סכיזואידית
- סכיזוטיפלית
- אנטי-חברתית
- גבולית
- נרקיסיסטית
- היסטוריונית
- אובססיבית-קומפולסיבית
- נמנעת
- תלותית
בנוסף קיימות קטגוריות של הפרעות אישיות "לא ספציפיות" או "ספציפיות אחרות".
קטגוריה או רצף?
יש גישות שונות להבנת הפרעות אישיות.
יש הרואים בהן קטגוריות של "מחלה".
ויש הרואים בהן הקצנה של ממדים אישיותיים טבעיים – רצף שבו אנשים מסוימים נמצאים בקצה לא הסתגלותי.
ההבחנה הזו חשובה מאוד – במיוחד כשנגיע לשאלת הטיפול והיכולת לשינוי.
כיצד מאבחנים הפרעת אישיות?
האבחון אינו מתבסס על תחושה רגעית.
קיימים כמה כלים מרכזיים:
- ראיון קליני
- ראיון מובנה
- דיווח של הסביבה
- שאלונים עצמיים
שילוב של דרכי הערכה מעלה את הסיכוי לזיהוי נכון.
הפרעת אישיות בתוך קשר זוגי
במאמרים הבאים נראה כיצד דפוסי אישיות שונים מקבלים ביטוי בתוך קשר זוגי – ומה ניתן לעשות כאשר הם יוצרים קושי מתמשך.
