כדי להצליח בזוגיות, לא להיות צודק – זה לא מספיק

הנה למשל:

מי לא שמע על ההבדלים בין גברים לנשים? ברור שיש הבדלים. תמיד מסבירים לנו אותם, ולפעמים אנחנו גם מצליחים להבין את “הסיבה” להתנהגות ה“לא צודקת” של הצד השני.
ועכשיו מה? עכשיו כבר לא מציק כלום… כי את מבינה שבעלך פחות רגשן, פשוט כי הוא גבר, ואתה מבין שאשתך יותר רגשנית , פשוט כי היא אישה – ועכשיו, כשמבינים, הכל כבר מסתדר… איזה יופי…

לא. זה לא עובד כך. זה שטחי מידי. כולנו יודעים.

ומה אם במקרה הספציפי שלכם, הבעל והאישה אפילו “החליפו” תכונות? הוא יותר רגיש, והיא יותר מעשית?
זה בהחלט קיים, ולא הייתי ממהר “לתקן” את זה. לפעמים, בלי ששמתם לב, זה דווקא מה שמשך אתכם כשהתחתנתם. אז מה עושים עכשיו?

להבין את השוני – לא למחוק את עצמי

הבסיס להצלחה בזוגיות טמון ביכולת להבין ולהסכים שזה בסדר שבעלי או אשתי חושבים אחרת ממני.
זה מאפשר תקשורת מכבדת יותר, ופחות מאבקי כוח.

אבל כאן צריך להוסיף נדבך חשוב:
גם אם אני מבין ומכבד את הצורך של בן הזוג – זה לא אומר שהצורך שלי נעלם!
ומה אז? האם אני חייב לוותר? ואם אוותר – זה יפסיק לכאוב?

להבין זה חשוב. זה לא תמיד מספיק

כאן רבים נתקעים.
מצד אחד – מבינים, מכבדים, לא רוצים להילחם.
מצד שני – הצרכים נשארים.

צריך לדעת – בתקשורת נכונה, לייצר מצב אופטימאלי: מצד אחד, אני מכבד את השוני של האחר, ומשתדל לספק את צרכיו. ומצד שני, השני יוכל לספק את צרכיי. גם אם זה נראה סותר, אם יושבים יחד בצורה נכונה, וכשיש הבנה וכבוד לשני, אפשר למצוא את הנוסחה הנכונה – כבוד לשוני, ועם זאת, סיפוק צרכים הדדי.

הרבה זוגות מגיעים להבנות הללו – הם משתדלים, מבינים, ומנסים להתנהל אחרת.
ועדיין, בשלב מסוים הם נתקעים.
לא בגלל חוסר רצון, אלא כי קשה מאוד ליישם את ההבנות האלו לאורך זמן, בלי מסגרת שמבססת את התהליך.

ההבנה היא התחלה חשובה.
מכאן נדרשת דרך מסודרת לעבוד איתה.

ויתור בזוגיות – מתי הוא בונה ומתי הוא הורס.

---

על הכותב:

חגי צדוק – מטפל ומרצה, מלווה יחידים וזוגות בתהליכי שינוי נפשי וזוגי, בגישה בהירה, ממוקדת ולא שיפוטית.