ציפיות, שיפוטיות ושחיקה בקשר – ומה עושים אחרת
אתמול ישבתי עם זוג. זו לא פגישה ראשונה.
העניין הוא, שכשדיברנו על "איך לבנות הבנה הדדית" – ההיפך משיפוטיות – האישה העלתה נקודה מעניינת, שאני חושב שהיא מטרידה ומוזרה לפעמים בעיניי הרבה בני זוג.
"תשמע", היא אומרת, "בחוץ, הוא מה זה בחור טוב! הוא תמיד הראשון להיות עזר לאנשים, הוא סבלן, מקשיב, אבל בבית?… חסר סבלנות, ולא מעניק רגש".
כשאני שומע את זה, המוח שלי כבר טוחן את המידע.
'בטח ההמשך הוא' – כך בראשי – 'הוא פשוט צבוע!'…
ואז תחשבו, אני כיועץ, מעבד בראשי איך נכון להמשיך את הדברים.
אבל ההמשך של דבריה התהפך במאה ושמונים מעלות. היא הפתיעה.
"וגם אני", היא ממשיכה, "בעבודה אני הכי מקשיבה, דואגת, אכפתית, ואז כשאני מגיעה הביתה, אני אחרת… למה זה קורה?!"
אהבתי את זה. עשתה לי את העבודה.
ועכשיו נותר לי רק להסביר להם – ותרשו לי להעביר את ההסבר גם לכם:
מדוע אנחנו יכולים להיות באמת אנשים טובים – אך בבית זה נעלם?
"תראי", התחלתי להסביר, "בחוץ אין לנו ציפיות כמו שיש לנו בבית.
את מעולם לא היית בטוחה שחברה שלך חייבת להעניק לך תמיכה והקשבה מקסימלית. את מעולם לא ציפית שהיא תזרוק את הזבל בלי שביקשת. בטח לא שתחווה איתך הרבה רגשות, שתביע אהבה – ולא פעם בשבוע…
מבעלך – את כן מצפה."
ואוו. זו נקודה כל כך מהותית.
"לכן", אני ממשיך להסביר, "אנחנו הרבה יותר תלויים בבן הזוג שלנו.
אנחנו חשים פעמים רבות שהוא חייב (!) להגיב בצורה מסוימת, או לעשות – ולא לעשות – כך או אחרת. וכשזה לא קורה, אנחנו ממורמרים.
ואז, במהלך הזמן, כשמתברר שהעולם לא מתפקד בדיוק לפי התחזיות שלנו, נוצר לעיתים כעס סמוי – או לפחות מתח – מיד כשאת מגיעה הביתה, כשאת פוגשת אותו.
עכשיו, זה לא נגמר כאן. ככל שיש ציפייה, כך אנו ערניים ובוחנים יותר – 'האם קיבלתי את זה?'.
וכשהתשובה היא 'לא', והרגש שלילי – זה גורם לנו פחות לשים לב לצרכיו של בן הזוג.
כי ככל שהציפייה גדולה יותר, כך האכזבה, המרמור והכעס – גדולים יותר.
והיות ואנו לא חיים בחלל ריק, הוא – לפעמים אפילו באופן פחות מודע – יגיב באותו מטבע שלילי.
ואתם מבינים לבד: התקשורת ביניכם הולכת להיות קשה ושלילית. ממש לא כמו בחוץ…
וזה ממשיך שנים.
ומתפתח במהלך שנים…"
מדוע ישנה שחיקה בזוגיות?
זה אחד הגורמים לשחיקה שיש כמעט בכל זוגיות – שחיקה מתמדת בתחושת הקרבה, שנובעת מתחושה שהשני לא מספיק קשוב, אכפתי ודואג.
מה שבתורו מהווה נבואה שמגשימה את עצמה – כי הוא חש את חוסר הקרבה, בנוסף לאותה תחושה בדיוק של חוסר אכפתיות וחוסר קשיבות מצידך.
וכאן גם התקשורת הופכת שלילית.
יש כאן מעגל קסמים שלילי כל כך. וחבל.
שיפוטיות היא אחד המנגנונים המרכזיים שמשמרים את אותה תקיעות בקשר שעליה כתבתי בעבר.
עכשיו, בואו נחזור לזוג שישבתי איתם.
"אז אחרי שהבנו את הסיבות לכך שבחוץ כל אחד יותר אכפתי מבתוך הבית, יש עוד משהו חשוב לזהות:
הרי בסוף, רובנו באמת רוצים שיהיה טוב לשני. ולפחות בהתחלה – לפני השחיקה – אנחנו הרבה יותר משקיעים בקשר.
אז מדוע השני מקבל תחושה שונה? מה שגורם לו לחוש מרמור, ואז פחות קרבה, ומשם פחות השקעה – והנה השחיקה כאן?"
זה משהו שאני תמיד משתדל לעבוד איתו: זיהוי הבעיה.
לפעמים זה ממש מנגנון.
ואז – קל יותר למצוא את הפתרון.
"הסוד הוא", אני אומר להם, "ושימו לב שאני חוזר לאותה נקודה מהפגישות הקודמות – זו ליבת הקושי שלכם: ש-י-פ-ו-ט-י-ו-ת.
ככל שתהיו במקום של פחות שיפוטיות, כך תמנעו משחיקה.
כי אם את חוזרת הביתה ולא התקבלת בחיוך ובהתעניינות כמו שציפית – וזה בסדר גמור לצפות – אם את במקום שיפוטי, את חושבת: 'לא אכפת לו ממני!'
ואז התקשורת הזוגית? ואוו. זו הולכת להיות תקשורת שלילית ולא נעימה.
אבל אם את במקום שיש בו הבנה שאנחנו שונים, הבנה שלכל אחד יש את רגשותיו ואת מה שעבר עליו קודם – ושזה בסדר גמור – את לא תחושי מרמור כזה. ואולי אפילו בכלל לא תרגישי רע.
מכאן, גם התקשורת תיראה אחרת – חיובית ונעימה.
במצב כזה גם לא יקשה עלייך לבקש את צרכייך מבעלך – ולקבל אותם בחפץ לב, יותר מהחברים שלו בחוץ."
"כך זה גם אצלך", פניתי לבעל,
"אם אתה פחות תשפוט אותה – ותזכור שאין אפשרות לעולם שהשני יהיה תמיד שם בשבילי בדרך ובזמן שלי – אם תבין שיש לה את הסיבות שלה מדוע עשתה או לא עשתה כך או אחרת, לא תרגיש כעס עליה.
לא תרגיש ש'לא אכפת לה ממני'.
וזה ימנע ריחוק, ויאפשר פריחה בזוגיות.
ומכאן גם התקשורת תהיה חיובית יותר – ותוכל לפתוח איתה כל מה שחשוב לך. והטוב שבה יגיע אליך יותר מבחוץ."
סיכום המנגנון
• שיפוטיות מובילה למרמור וכעסים
• זה יוצר ריחוק ומתח – לעיתים סמוי – מול בן הזוג
• מתפתחת תקשורת שלילית
• מתחילה שחיקה מתמדת
תוצאה: אתם לא מביאים את כל הטוב שלכם לזוגיות.
ומה הפתרון?
• פחות שיפוטיות – יותר הבנה שאנחנו שונים
• הימנעות מפרשנות שלילית לגבי כוונת בן הזוג
• תקשורת מכבדת וברורה
• השקעה מתמשכת בקשר
תוצאה: אתם מביאים לזוגיות שלכם את כל הטוב שבכם.
אבל הבנה לבדה לא משנה מציאות.
כדי שהיא תהפוך לחלק מכם – צריך לתרגל.
ואם תרצו להתחיל כבר היום, הנה התרגיל שהבאתי לזוג הזה. תמיד תוכלו, עם מעט יצירתיות, להתאים אותו לחיים שלכם:
התחילו מחצי שעה ביום שבה שניכם מקפידים לא לשפוט את בן הזוג – ולבטא זאת בתקשורת חיובית יותר.
לא מדובר בלהסכים עם הכול, אלא להימנע מפרשנות שלילית לגבי כוונתו של בן הזוג.
למשל, במקום:
"את סתם מבלבלת את המוח, את לא באמת רוצה לעשות את זה" –
אפשר לומר:
"ככה את חושבת? חשבתי אחרת. בואי נראה מה ניתן לעשות כדי ששנינו נהיה מרוצים."
לאחר כשבוע – נסו להרחיב את הזמן.
כמה שבועות לאחר מכן – יישמו זאת לאורך יום שלם.
ופתאום תגלו שמשהו טוב קורה לכם 🙂
