איך פרשנות לתחושה גופנית ומיקוד באיום יוצרים התקפי חרדה.
השאלה “למה זה קורה לי?” חוזרת כמעט אצל כל אדם הסובל מחרדה.
התקפי חרדה מרגישים לעיתים כמו תקלה פתאומית, גזירת גורל, או סימן לכך שמשהו “לא בסדר”.
במאמר זה אנסה להציג מבט מעמיק ומבוסס הבנה על מנגנון החרדה: איך היא מתחילה, מדוע היא מתעצמת, ואיך דפוסי חשיבה מסוימים משמרים אותה – גם אצל אנשים חכמים, מודעים ומתפקדים.
התקף חרדה – איך זה נראה "מבפנים"
תחשבו על הסיטואציה הבאה:
מיכאל מיהר לפגישה חשובה. הוא הגיע לבניין, ו… כמה מעצבן, המעלית לא עובדת. 'זה אומר שאני צריך לטפס עכשיו שש קומות!' חשב לעצמו. בקומה השנייה, הוא התחיל להרגיש את הדופק מאיץ, בקומה חמש, הדופק היה כבר די מהיר, כך נראה היה לו, וזה, כבר הפחיד אותו.
'אימא'לה! אולי משהו אצלי לא בסדר? למה הדופק כל כך חזק? אולי זו מחלת לב? אולי בעצם אני הולך לחטוף התקף לב?…'. תוך זמן קצר, הדופק האיץ אפילו יותר, פתאום התווספו גם סחרחורת ולחץ מטורף לחגיגה… בעצם, הוא חווה התקף חרדה. לא נעים בכלל, בלשון המעטה.
סיטואציות דומות לזו, היו חלק בלתי נפרד מחייו של מיכאל. הוא הרגיש שהוא כבר לא מסוגל לשאת זאת. מידי יום, התקפי חרדה, ועוררות יתר במהלך רוב היום.
למה זה קורה? המודל הקוגניטיבי של החרדה
מדוע זה קורה?
מאות מחקרים נעשו בתחום זה. הרבה מחקרים שניסו להבין מה קורה לאדם בשעת התקף חרדה, מדוע הוא חווה זאת, ובמה הוא שונה מאדם אחר, שלא מתרגש כלל מאותם מצבים בדיוק.
אני רוצה בהמשך הדברים, להביא חלק ממה שמראים אותם מחקרים (ואולי בע"ה נרחיב במאמרים נוספים שיבואו), שאנו מוצאים אותם שוב ושוב, בפועל, אצל אנשים המתמודדים עם חרדות. אותם מחקרים, על פי רוב, בעצם מאששים את ה'מודל הקוגניטיבי', של החרדה (ר' טיפול קוגניטיבי והפרעות חרדה, קלארק ובק). לעיתים, ההבנה של מה שמייצר ומשמר את החרדה, מקילה על חוויה הקשה, ולפעמים אף מסייעת לאדם להגיב נכון יותר. (כמטפלים, זה ודאי עוזר לבנות את תהליך העזרה באופן נכון).
מעבר לכך, חשוב גם שאנשים הקרובים לסובלים מהפרעות חרדה, יבינו את החוויה הקשה של החרד, ואת חוסר האונים שלו. לצערנו, לפעמים הסובבים שאינם מבינים את החוויה של הסובל, מעמיקים את הקושי שלו, בביקורת שהם מעבירים עליו. חשוב להבין שהוא במלכוד רציני ואמתי, שהרבה פעמים, ללא סיוע חיצוני, האדם לא יצליח להתגבר על החרדה.
הקשב שמחפש איום
נקודה חשבה וקריטית שבדרך כלל רואים אצל אדם החווה חרדה, ואומתה במחקרים רבים, היא, שהקשב שלו, מוטה לזהות איומים. אתם בטח מכירים אנשים שאצלם, 'אם משהו יכול להשתבש, הוא בטוח ישתבש'. אז זהו, כשהקשב מוטה לזיהוי איומים, החשיבה ממוקדת באיום. האיום מקבל ממדים לא פרופורציונאליים. זה לא כי אותו אדם 'לא חכם', זה לא כי הוא לא מבין עניין, זו פשוט תפיסה שהשתרשה אצל אותו אדם, מתוך חוויות חיים. נכון שבד"כ, יש גם השפעה גנטית, אך אותם גנים יכולים לבוא או לא לבוא לידי ביטוי, בהשפעת חוויות חיים (שווה מאמר נפרד).
תחשבו על מיכאל שעולה במדרגות. אצל מיכאל, הקשב מוטה לזהות איומים. ברגע שהדופק קצת מהיר מהרגיל, הוא מתמקד בזה, כי האפשרות למחלת לב המתפתחת להתקף, היא אפשרות מאוד מאיימת. לכן, הקשב אוטומטית מופנה לאותה תחושה. אגב, אין זה אומר שתמיד הקשב מופנה לזהות איומים, אלא שבמצבים 'מעוררים' מסוימים, הקשב מופנה לשם, וזה מה שמתחיל את כדור השלג, המייצר התקף חרדה.
כשלא מצליחים לראות שהכול בסדר
אצל מיכאל למשל, כשעולה המחשבה ש'אולי זו בעיה בלב', קורה דבר נוסף, הוא גם לא יכול להבחין בדברים שמראים שהכל בסדר. זה תהליך נוסף אותו מזהים המחקרים, הקורה אצל הסובל מחרדה. עכשיו, זה משהו שמסבך יותר את המצב, כי אם מזוהה איום כבד על החיים שלי, ואינני יכול להבחין בדברים המראים שהכל בסדר, זה מצב מפחיד ביותר! האדם כבר 'נמצא' שם, בתוך הפחד.
החרדה מפריזה בסכנה – לא בכוונה
אני חושב שאתם כבר יכולים להבין שבמצב כזה, האדם מפריז מאוד ברמת האיום! כי אם הקשב מוטה לאיום בלבד, והוא לא יכול להבחין בדברים שמראים שהכל בסדר, הפרופורציות כנראה לא אמתיות. במצבים שהחרדה מתחילה להשתלט, האדם גם בטוח לפעמים שהתחושות שלו מסכנות אותו, או שהן מעידות שהמצב באמת מסוכן. גם את זה מראים המחקרים. עכשיו, חשוב להבין, שהאדם שחווה את אותם חוויות, מאמין בהן ממש. הוא יתקשה להבחין לאפשרויות אחרות, ובסבירויות אחרות. (ודאי בתחילת התקף חרדה, בו המוח 'אטום' לחשיבה מתונה ורציונאלית. זהו תהליך פיזיולוגי שקיים אצל כל אדם, כאשר הוא חווה פחד קיצוני).
שיחה טיפולית – בירור סבירויות
כדי שנבין זאת יותר, הנה חלק קצר מדו שיח שהיה לי עם מיכאל:
"יכול להיות שהדופק שחווית הוא בגלל העליה המהירה במדרגות? אולי זה לא מעיד על בעיה?" שאלתי,
"אהה…" הגיב מיכאל בספקנות "לא יודע… זה לא עוזר לי"
"אני מבין. תאמר לי, יש מצב שאדם עולה כך במדרגות והדופק לא עולה?"
"לא".
"אז אולי זה מה שקרה אצלך? הרי לא יתכן שלא יהיה דופק מואץ! אגב … כמה פעמים אושפזת עד היום לאחר דופק כזה?…" שאלתי בחיוך – מקצין בכוונה. לפעמים ההקצנה מציפה סבירות.
וכך השיחה ממשיכה, בניסיון לברר סבירויות ואפשרויות, מתוך החשיבה שלו. זו משימה לא פשוטה בכלל, אך בעבודה טובה, זה עוזר, בנוסף לכלים נוספים. אני מספר כאן את סגנון השיחה, בכדי שנבין את עומק החוויה והחשיבה המזהה איומים יותר מביטחון.
להבין את המנגנון – ולהקל על החרדה
ישנם תהליכים קוגניטיביים (ופיזיולוגים) נוספים המוסיפים שמן למדורה, אולי בע"ה נעמוד עליהם במאמרים נוספים בהמשך. בכל אופן, מי שסובל מחרדות, יכול עתה להבין את הלכי החשיבה המייצרים והמשמרים את החרדה. עצם ההבנה, לפעמים מהווה גורם מעט ממתן, זה קורה לא פעם, שכאשר אדם מבין מדוע הוא חווה חרדה, מחשבות טורדניות וכדומה, הוא חש פתאום הקלה, כי הוא פתאום מבין שהוא 'לא משוגע'… ולא קרוב לכך. הרבה פעמים זהו פחד נלווה לחרדה, שמוסיף עוצמה לחרדה.
נוסף על כך, לפעמים ההבנה של מה שקורה, מאירה לאדם את הנקודה ש'אני אולי מגזים בפרשנות שלי למה שאני חווה, אני באמת לא יכול להבחין בדברים שמראים שהכל בסדר, וזה לא אומר שהם לא קיימים. זה מסבך אותי'. הבנה זו גם היא יש בכוחה לפעמים להשפיע חיובי על עוצמת החרדה.
חרדה נראית לעיתים כמשהו שמשתלט “בלי סיבה”.
אך כאשר מבינים את מנגנון הקשב, הפרשנות והתגובה הגופנית, מתברר שמדובר בתהליך אנושי, עקבי, ובר הבנה.
ההבנה הזו לא פותרת הכול – אך פעמים רבות היא מפחיתה בלבול, מורידה אשמה, ומאפשרת לאדם להגיב לעצמו אחרת.
זהו צעד ראשון וחשוב בהתמודדות עם חרדה.
העמקה בנושא קבלה ומשמעות בחרדה
הסבר חשוב על כך שהאופן שבו אנו מקבלים חוויות משמעותיות בחיינו — כולל חוויות של חרדה וכאב — יכול להשפיע על עוצמת הסבל ואופן התמודדותנו.
לצפייה בסרטון:
https://youtu.be/kPrCnqrHkbk
על הכותב
חגי צדוק – מטפל בתחום בריאות הנפש והזוגיות, בעל ניסיון של למעלה מעשור בעבודה עם חרדה, OCD ואתגרים רגשיים וזוגיים. עוסק בטיפול, הדרכה וכתיבה, מתוך דגש על הבנה מעמיקה של מנגנונים נפשיים, חשיבה בהירה ושפה נגישה.
